הממלכה התיכונה - פרק ראשון במתנה



פרולוג
בְּפֶתַח כָּל יֵשׁ לְהָבִין,
עַל אֶרֶץ הַבַּנָּנוֹת הָאֲדֻמּוֹת מָלַךְ הַמֶּלֶךְ בְּרִין.

כפרא גדלו צהובות וכתומות,
ירוקות, חומות ואף כתכול הים כחולות!

אלא שממלכתו של ברין בכל הג'ונגל היתה ידועה,
כממלכת הבננות האדומות אשר גדלו לרוב בַּצָּפוֹן ובמזרח של זו הממלכה.

בזאת אפצח ובל נשכח,
חשוב מכל היה מטע הבננות האדומות אשר במרכז הכְּרַךְ.

קרוב מאין כמותו לעבר המזרח,
כן, כן! המטע הקדוש! עליו שמרו מכל משמר קופיפיו הַפָּקוּדִים של ברין המוֹנַרְךְ.


מחמת שהיה נערץ באופן סגולי על קופי הג'ונגל ככלל,
התגורר בגבולות ממלכתו מבחר קהל.

אף היה חביב באופן בלתי שגרתי על הקופים אשר התגוררו מרחוק־רחוק של זו הממלכה,
לביקור הפציעו מדי ירחים מספר אל אדמת הברכה.

טפסים יש לרשום ולמלא על־מנת שיתאפשר להיכנס.
נאדר יהא היום, ואף אם יינתן לכמה שעות בלבד לחזות בנס.

הָלוּם הוא הפלא, מעשה המופת, האות,
המקום בו החלה הבננה האדומה הראשונה בכל הג'ונגל לנבוט!

רבות דובר ועוד ידובר על טיבה הבלתי נורמלי של זו המלכות.
אדמת המרבץ טובה היא לדשן, למרחקים משתרעים וסדורים ענפי הערוד, ושזורים הם בפרפקציה שכזו עד כדי שהִנָּם מן הטובים והמעולים לטיפוס, ובמרב האיכות.

ורחוקה למרחקים הנָּה היממה בה ישתרע בתחומי הממלכה ענן שחור,
הָיְרַקֶק שלוליותיה המרובות מים ויְבוצֶצַן לכדי מַדְמֵנָה ובוׄר.

ואין להחסיר במילים אופיים המשובח ומזג רוחם,
של מרב הקופיפים אשר במתחם.

הו לא! זאת ידועה העובדה למרחקים,
אינו תדיר היום בו ענני תרעומת וקציפה את מצב נפשם מאכלסים.

אפס כי דבר לא השכילם,
לקראת שיתקיים באותו שבוע אשר יוסיף וישנה נצח נצחם.



א

אותו היום ישבו במעלה העץ המכובד,
שלושה קופיפים במספר ובמִדרג.

ראשון במעלה היה זה המלך,
וסדורים במשולש לפניו היו שניים קופיפים נוספים רמי דרג.

האחד עב בשר, בריא וכרסתן.
במקטורן מעוטר הוא, ישן ומיושן.

עינו האחת למכביר פקוחה,
השנייה מנומנמת ולא כשיר אישונה.

נוהג הוא לפשפש תכופות בכיסי מכנסיו הקופיפיים,
אשר על פי צו האופנה הקופיפי היו בהחלט אסורים.

מכל מקום ואם שאלתם,
בִּירוֹקְרַטי היה עונה הוא לשם.

הקופיף השלישי להפריז אין בתאורו,
הלוא הוא הקוֹנְטְרַסְט המיידי לאותו הקופיף שלימינו.

רזה ודק בגזרתו, גבוה עד בלי גבול.
כרבולתו הקופיפית למשעי גזוזה, ומהדק הוא אורח קבע עניבתו לצווארון כותנתו הכפול.

בירוקרטי, אמון הוא על חדר האשרות,
מקבל חדשים לבקרים איגרות וגלויות.

מרחוק ומרחוק־רחוק של קופים מכל הזנים והטיפוסים;
קופים לבנים, קופים אדומים, קופים צהובים, חומים. חומים־כהים, כחולים, תכולים, ואפילו קופים שחורים!

אותם מסוימים להם משותף שֶׁכָּל מאודם הרי,
ולו לרגע קט להיווכח בנס אשר בזה המקום אירע מאות ואלפים בשנים לפני.

מעוּדף הוא לציין את בידורו ורחיצתו בעדן של אותו קופיף כרסתן,
וזאת במאוד־מאוד, ממיוחסותו הנישאה בגן.

לחלוטין היה זה ברין מלך אהוב, נערץ וטוב,
אך טרידותו בענייני הממלכה השונים והמרובים לא אפשרה להתחקות אחר אותו לשלטון חבר קרוב.

כך לאותו בירוקרט לעשות כבשלו התאפשר,
צורת המחשה, להערים קשיים על כניסתם לממלכה של קופיפים תמימים נהג להתפאר.

והמה אשר באו מרחוק ואף מרחוק עד מאוד,
חסרי כל היו, ולהקל כניסתם הקשה אחר כבוד.

וברכת בואכם הכמעט ממלכתית אם אפשר,
של קופים וקופיפים וממונם עליהם שפע וניכר.

או שלחלופין היו לשליטי הממלכות שמרחוק־רחוק מקורבים,
להן כוח רב ועמן ידע כל קופיף בר־דעת לשמור על יחסים בריאים ומצוינים.

ברין אהב במאוד מאוד בננות אדומות,
וחרף גילו המבוגר, בצעירותו השתתף בכמה קטטות גדולות ורציניות.

זכר ניסיונות הקופים השחורים, אשר בקצוות המזרחיים והצפוניים של הממלכה מתגוררים,
להשתלט על מטעי בננות אדומות שלמים וגדולים.

ולא היה זה לאותם קופים שחורים בננות אדומות משלהם שֶׁחָסַר,
הג'ונגל אדיר ממדים הוא, ושפע בבננות מכל סוג וצבע בו ניכּר.

אף כאלה אשר לא היו קיימות בממלכתו של ברין אפשר היה למצוא בנקל,
ואל עבר המטע המופלא בממלכתו של ברין אין צורך להסתכל.

אולם את אותן האדומות רצו דווקא השחורים.
מעשייה היא, כי היה זה שחור אשר את הזרע הראשון נטע לפני מאות ואלפים בשנים, היו הסיפורים אשר בפיהם שגורים.

מכאן מנהגם דרך קבע לכל המקומות הקדושים להתגנב,
ולהיות בעת זו לממלכתו של ברין לאויב.

לעתים אף הגיעו למטע בננות אדומות רק לשם מעשה השחת לעשות,
או סתם להטריד ולפגוע בקופיפים אדומים אשר באו מתבואת ממלכתם ליהנות.

לאותם שחורים משחור ראשי קהילות גם יש,
ועם ברין וחבר מרעי השלטון היטיבו המה להסתודד וללחש.

על־מנת שנמאס זה מכבר לכולם בעבור שיש בשפע לשוב ולהתקוטט,
ועל שום סמנטיקה של זהו האחד או של אחר, אוויל מוחלט הוא שישוב ויתחבט.

בראש ובראשונה חשוב לדעת את שמו של זה החשוב נְבוּכַדְנִי שמו,
וסודי ומוחלט הוא קשרו המעולה עם ברין המלך בכבודו ובעצמו.

כה סודי, זאת ידע רק השרף,
על אותו העץ ממש ראו לראשונה אווירו של חורש רחב ידיים זה, מדויקת היא אותה השעה ואותו הענף.

כה מדויקת שלימים עד אין קץ,
יהיה זה מקום מפלטם בזהו העץ.

הוֹדוֹ המרומם של דבר סוד ילוחש בו לרוב,
פיוס וחלוקה של המטע הטוב.
על אודות המינים המרובים של קופיפים מקוּפפים בממלכתו של ברין רבות עוד יסופר,
מכל הסוגים היו שם, אין רע בדבר.
לכולם המכנה המשותף הוא יחיד וחשוב,
קופי בננות אדומות הם, בכל עץ וישוב.

וכפי שכבר בנו לדעת יש,
אדיר הוא הג'ונגל ובו מטעים רבים של בננות אדומות כאש.

מאותה סיבה זו בדיוק, קיימים באותם הרבה מקומות לרוב,
קופי בננות אדומות וטעמן טוב.

כולם משתייכים, איך לא, לברין הממלכה,
ולהם בירוקרטי אינו מציק כאשר מבקשים הם לשוב ולבקרה.

שהרי בדיוק כמותו קופי בננות אדומות היו,
ואין זה משנה צבעם, אופיים או מטרת הביקור.

כמו כן ישנה עוד עובדה מיותרת,
כי נראים הם אף לעתים מעט אחרת.
הבאים לממלכתו של ברין מהממלכות שמרחוק־רחוק, שם רוב הקופים הִנָּם לבנים למכביר אף הם לבנים ברובם,
אין זה אף משנה, כי דומים דימיון מופלא הם לקופים לבנים, שאינם קופי בננות אדומות כמותם.

כך לא ישנה שקופי הבננות האדומות אשר מגיעים לממלכתו של ברין ממקומות בג'ונגל של קופים שחורים,
הִנָּם לרוב חומים ואף חומים־כהים.

ויש שיאמרו בחדרי חדרים,
שהִנָּם למעשה כשחור הלילה שחורים.

כל זה אין בו כדי לשנות,
ולנצח יוכלו לחיות ולבקר בממלכתו של ברין
ובמטע הקסום קופי בננות אדומות.

חשוב לדעת, וזאת יש לציין, כי קופים חומים וחומים־כהים,
קופים שחורים אינם מחבבים.
זאת כנראה בשל העובדה,
שלהם משותפת אותה אהדה.

כך השחורים כמותם החומים, ובעיקר עיקרִי החומים־כהים,
בננות אדומות מאוד אוהבים.

עד כדי כך אוהבים ורוצים,
שבלעדי אותן בננות נערצות, חייהם לא יהיו עוד אותם חיים!

המלך ברין היה קוף לבן.
אף־על־פי־כן אהב מאוד בננות אדומות וידע להעריכן.

אלא שממרום גילו ובינתו ידע כְּבוד־אמת לחלוק,
גם לבננות חומות, צהובות, ירוקות, כתומות, ואפילו לבננות כחולות.

רוב הקופים הלבנים אהבו מאוד בננות כחולות, אשר גדלו לרוב בקצה המערבי של הממלכה,
בקרבת השלולית הגדולה.

על־פי רוב ישבו על כס המלוכה קופים לבנים,
חרף כי יכלו להיבחר גם קופים חומים ואף קופים חומים־כהים.

אך אלה היו עסוקים מדי, כאמור,
בשמירה ובמריבות על הבננות האדומות ועל מטע הפלא הבלתי ניתן לתיאור!

ואם את שקוֹפים לבנים אינם מחבבים טעמה של בננה אדומה לחשוב יש בלבכם,
היפוכו של דבר היא האמת וטעות בידכם!

ממיטב הקופים הלבנים על שמירת האדומות היו אמונים,
אך הדבר בסוד היה, וכמוס הוא מפי רבים.

אותם רבים, יותר מאהבתם לאדומות היה להם חשוב,
לבצע את שאמר חָזַרְזִירוֹנִי, מפקדם האהוב.

חלילה וחס, ופה אין לטעות,
לא עסקינן בחזיר החיות.


אפו פחוס, עורו ורדרד,
יִראה ומגור יטיל כאחד.

מפקדה העליון של הממלכה הנו
האלוף הגדול, ולמלך יד ימינו.

על השלטת הסדר בממלכה היה אמון,
אך יקשה הדבר להיעשות ללא כל אירגון.

וקוף אחד לבדו, מוקף בככל שיהיו קופים לבנים,
אינו יכול להשליט סדר בממלכה שלמה, מרובת קופים משלל סוגים וצבעים.

לשם כך נעזר בשני ראשי קהילות קופים בממלכתו של ברין.
האחד חָרְדַמְדַמִי, אשר היה ראש שבט הקופים האדומים.

הם אשר האמינו שמשום צבעם האדום,
הם־הם הקשורים קשר אדוק ביותר אל הבננות האדומות אשר במקום.

והחשוב מכל לפי דעתם,
קשורים הם אל מטע הנצח של הבננות האדומות קשר אדום מדם!

אין זו בדיה ולא אגדה,
לעולם לא יוותרו על בננה אדומה אחת ויחידה.

השני במספר, תָעַלוּמַתִי שמו,
ולו קשרים אדוקים ביותר בשבטי הקופים התכולים והכחולים אשר היו עושי דברו.

אליו קשור היה במידה גם אותו קופיף בירוקרט,
אשר היה אף הוא, קוף כחול בדמו, אף־על־פי שחזותו היתה כשל קופיף לבנבן־תכול במעט.

ואת החריזה בצד אין לשים,
סיפור לספר יש, חשוב ומרשים!



מבצע לרוכשים באתר בלבד:

₪79 כולל משלוח במקום ₪89 בחנויות הספרים





המלצות:






"יצירה משוגעת שאין דומה לה. הנכדים שלכם ילמדו אותה בשיעורי ספרות" 

(התסריטאי אסף שני)




"הממלכה התיכונה" מאת אביב גבע: בריאת סוגה חדשה בספרות העברית בת ימינו. מצאתי את הספר ללא פחות מאשר גאוני ואני יכול להכריז קבל עם ורשת כי גבע ברא – בדרכו, על פי תפישתו האמנותית – סוגה חדשה בספרות העברית בת ימינו באמצעות יצירה ספרותית כה "אחרת", כה אוונגרדית-דאדאיסטית ופורצת דרך זו."

(הסופר דורון בראונשטיין)


"אביב גבע השתחרר מכבלי הכתיבה. ללא מסגרות וצורות מוכרות של משפטים סגורים, גבע מחבר מילים שלא בהכרח מתחברות, אבל בספֵירה היותר גבוהה שלהן, הן משלימות אחת את השניה. 

אחת היציאות הספרותיות הגדולות שאני מכיר”
(התסריטאי פאשי לוין)



"ספר שכתוב בצורה שונה, אולי קצת מוזרה. השפה גבוהה מאד, גבוהה בתצורה ישנה, עברית כבדה עד מאד שנתנה לי תחושה שנכנסתי בין דפי מחזה של שייקספיר, או אולי לספר התנ"כ."



(“נוריתה” – מבט על ספרים וספרות בגובה העיניים)

הממלכה התיכונה המלצות באתר סטימצקי:

"גאונות ספרותית!!! פשוט לקרוא ולהנות, אין ספק שמדובר במשהו חדש ומרענן לעולם הספרותי..."

(ד״ר הראל 10 באפריל 2017)


כתיבה מיוחדת ומסוגננת להפליא. אחד הספרים החשובים שקראתי השנה. סופר מחונן.